על מדרונות הסיירה דה סלמנקה, בעיר הטקסטיל העתיקה בֵּחָר, ניצב מוזיאון קטן שמצליח להכיל עולם שלם של זיכרון. המוזיאון היהודי דוד מֵלוּל, שנפתח ב-2004 בבית אצולה מהמאה ה-15 בזכות חזונו הפילנתרופי של דוד מֵלוּל, אינו עוד אוסף של חפצים עתיקים – הוא סיפור מרגש עד דמעות על קהילה יהודית משגשגת שחיה כאן מאות שנים עד הגירוש הגדול.
הביקור מתחיל במפה גדולה שמראה את הנוכחות היהודית בספרד ובבֵּחָר עצמה, שמתועדת כבר מסוף המאה ה-12. מיד אפשר לראות את הפוארו – חוקת העיר – שוויסתה את הדו-קיום בין נוצרים, מוסלמים ויהודים, ולצידו חפצי פולחן פשוטים ומרגשים: מנורות חנוכה, טליתות, תפילין – עדות אילמת לכל מה שנקטע ב-1492. סרטון קצר מציג את גזירת גרנדה ומסביר את הרגע שבו הכול השתנה. בקומה השנייה עוברים לתקופת האנוסים: מסמכי אינקוויזיציה, דגם מרהיב של העיר במאה ה-15 והחודרייה צמודה לארמון הדוכסי ולכנסיות סנטה מריה, סן חיל וסן חואן. הקומה העליונה פותחת את השער לגלות: מסלולי הים התיכון והאטלנטי, שפת הלדינו, ועדויות של משפחות ששמרו על שם העיר – בֵּחָר, בֵּהַר, בֵּחַרָנוֹ, בֵּסֵרָנוֹ – כעל תעודת זהות.
הקהילה של בֵּחָר הייתה אלחמה של ממש: בית כנסת, ישיבה, מקווה, בית חולים, קצביה כשרה ומאפייה. כאן פעל רבי חיים אבן מוסא, רופא, מתרגם ומשורר שחיבר את “מגן ורומח”; לצידו מופיעים בתעודות שמואל דה לה טטייה ושמואל דה מדינה, גבאי מסים ואומנים. הכול התנהל תחת חסותם – ולעיתים תחת לחצם – של דוכסי סוּנִיגָה, שישבו בארמון הדוכסי הצופה על הרחובות.
כיום אפשר לצעוד ממש בעקבותיהם. המוזיאון הוא נקודת הפתיחה, אבל הסיפור ממשיך ברחובות: החודרייה הישנה מתרכזת סביב רחוב מאיור והארמון הדוכסי, שם עדיין אפשר להרגיש את הדו-קיום שהפוארו ניסה להסדיר. גן הרנסנס אל בוסקה, עם הבריכות והשבילים, הופך בכל קיץ לבמה לקונצרטים ספרדיים שמעירים הדים שנדמו אבודים. כיכר מאיור והכנסיות ההיסטוריות משלימות מסלול שמשלב אמנות, היסטוריה וזיכרון.
שם העיר ממשיך להתנגן באלפי לבבות ברחבי העולם. עם הגירוש והגלויות נשאו יהודים ואנוסים את השם מעבר להרים – לאורך הים התיכון ולאמריקה. היום אפשר לפגוש את הצאצאים: האנתרופולוגית רות בהר, הרב חיים בֵּחַרָנוֹ שהגן בכל נפשו על הלדינו, איש העסקים האוורד בהר שהיה נשיא סטארבקס, המוזיקאי דן בֵּחָר. תמונות ומכתבים משיקגו, לונדון, סופיה ותל אביב מגיעים למוזיאון וטווים רשת רגשית שמחזירה את בֵּחָר לממדה הגלובלי.
מדי ספטמבר מצטרפת העיר לימי התרבות היהודית האירופיים עם סיורים מודרכים, קונצרטים וסדנאות בישול שמחיות מתכונים ספרדיים בחומרי גלם מקומיים. בקיץ מתמלא גן אל בוסקה בצלילי לדינו, ובסתיו יוצאים ל”לה סלמנקסה” – מסע הליכה בהרים בעקבות נתיבי הגירוש. בבֵּחָר ההיסטוריה אינה סגורה בוויטרינות; היא חיה ברחובות, במוזיקה, בטעמים – ובעיקר בלב של כל מי שמגיע לכאן עם שורשים ספרדיים או סתם עם לב פתוח.
