כשהבתים התלויים של טרסונה מרחפים מעל החומה כמו ציפורים שלא החליטו אם להישאר או לעוף, אתה מבין שזו לא סתם ארכיטקטורה. זו מטפורה של עיר שלמה שפעם איזנה על חבל דק בין שלוש ממלכות – אראגון, קסטיליה ונברה – ובתוכה קהילה יהודית שידעה להחזיק את כל המשקל.
אלפונסו הראשון כבש את העיר ב-1119 והזמין את היהודים להתיישב. הם באו, והביאו איתם כסף, רפואה, ספרים ומוחות חדים. במאה ה-13 הם כבר היו חלק בלתי נפרד מהעיר – לא גטו סגור, אלא שכונה חיה: רחוב חודרייה, רוּאָה אַלְטָה, רוּאָה בַּחָה. כאן עמד בית הכנסת, בית הרב, המקווה – הכול במרחק נגיעה מפעמוני הקתדרלה. הסימביוזה הזו לא הייתה תמיד שלווה, אבל היא יצרה משהו ייחודי: ספרדית עם נגיעה של לדינו, ארכיטקטורה מודחארית שנולדה משיתוף פעולה, ואמנות שדיברה בשתי שפות.
משפחת פורטלה הייתה הלב הפועם של הקהילה. משה דה פורטלה ובניו שילמו חמישית ממסי האלחמה, היו יועצים של מלך אראגון, חתמו על חוזים עם נסיכים. הבית שלהם היה מרכז כוח, עד ש-1492 מחק הכול. היום המרכז לפרשנות החודרייה נקרא על שמו של משה דה פורטלה – שם תראו כתבי יד, מודלים של השכונה, ותבינו איך חיו כאן אנשים שידעו להיות גם יהודים וגם בלתי נפרדים מהעיר.
הבתים התלויים – לא רק תמונה לתיירים
הם נבנו ממש על החומה הישנה, מרחפים מעל התהום כמו תזכורת: ככה חיו היהודים של טרסונה – על הקצה, אבל במרכז. השערונים הקטנים, פורטיסייה וסנטה אנה, היו פעם גבול בין עולמות. היום הם פתח למסלול החודרייה המסומן להפליא: סמטאות צרות שבהן השמש חודרת כמו סוד, שלטים שמספרים על שווקים, על תפילות, על ויכוחי תורה. המרכז לפרשנות מציע תערוכות אינטראקטיביות שמרגישות כמו מסע בזמן.
בקתדרלת סנטה מריה דה לה וּאֵרְטָה תמצאו מזבח מואר של חואן דה לוי – יהודי מומר – שעבודתו העדינה מחברת שני עולמות בציור אחד. בארכיון העירוני עדיין שמורים חוזים, תשובות הלכתיות ורשימות מסים – עדות לקהילה שהייתה גם שייכת וגם נפרדת.
טרסונה של היום – זיכרון חי
הגירוש השתיק את החודרייה, אבל לא מחק אותה. טרסונה חברה ברשת דרכי ספרד – Caminos de Sefarad – ומדי ספטמבר, בימי התרבות היהודית האירופיים, הרחובות מתמלאים מוזיקה, הרצאות וסיורים. מעבר לזיכרון, העיר מזמינה לחוות נוף והיסטוריה יחד – תחת מבטו של הר מונקאיו, ששומר על הכול מלמעלה.
כי בטרסונה הבתים התלויים הם לא רק יפים. הם תזכורת לכמה עדינה הייתה פעם ההרמוניה – וכמה חזק הזיכרון ששורד אותה.
