כשמבקרים לראשונה בבסלו (BESALU) מגיעים למקום בו החדש הופך למוכר, למשהו שנמצא איתנו לאורך דורות, עולם שלם בעבר היהודי
דן ונועה רם, מעוסים משמש וחול, עוזבים את המלון בקוסטה בראווה במטרה לחקור את עומקי מחוז ג׳ירונה בו מצפה להם, לפי מדריך התיירות שלהם, "עבר יהודי שהם מעולם לא דמיינו". עם שילוב של תקווה וחוסר ודאות הם יוצאים לדרך בארץ אבותיהם. זו אמנם הפעם הראשונה שהם שומעים על ״בסלו״, אבל משהו בשם הזה בכל זאת נשמע להם מוכר.
בבסלו מתגלה לעיניהם עיר קטנה וקסומה המוקפת בשני נהרות, הפלוביה (Fluvia) והקפיאדס (Capellades). זהו מיקום יפה אך גם אסטרטגי, אשר הוביל לשפע מסחרי בין המאות ה-13 ו-14 ואירח קהילה יהודית עשירה ודינמית. יש ראיות תיעודיות שמצהירות על נוכחות הקהילה, שהשאירה את חותמה ותרבותה עמוק בתוך העיר מאז תחילת המאה ה-13. התיישבותם בעיר החלה עוד מאות שנים מוקדם מכן, לפחות מאז המאה ה-11 כפי שמעידות מצבות שהתגלו בעיירה הסמוכה בייסולה מאס (Mas Bellsolá).
המציאות של הקהילה היהודית של בסלו היתה שונה במקצת מזו של בערים הסמוכות, שכן העיירה לא חוותה על בשרה את אסון ההתקפות האנטישמיות שהתפשטו ברחבי ספרד ב-1391. רק ב-1415, כאשר האפיפיור הורה על ההפרדה בין נוצרים ויהודים, שתי הקהילות החלו להפנות גב אחת לשניה. ב-8 לאוקטובר של אותה השנה, רקטור כנסיית סנט מארטי דה קפלאדס (Sant Marti de Capellades) קרא בפני יהודי בסלו את חוקי הדו קיום החדשים של העיר. היה זה האיסור לגור מעבר לגבולות ה'קאל' (הרובע היהודי) תוך הקמת שער כניסה ויציאה מן הרובע, הממוקם בסמוך לבית הכנסת ובכיוון נהר הפלוביה, הידוע בשם פורטל ג'הוס (Portal Jueus) – שער היהודים.
דן ונועה חוצים את קשתו המונומנטלית של שער הרובע המבוצר וחודרים אליו דרך רחובותיו, כמי שנכנסו אל תוך מכונת זמן. אט-אט, מבלי לפספס שום פרט, הם מתקדמים לעבר כיכר ליברטאד שבה, על פי התיעוד, יושבו סכסוכים בין יהודים לנוצרים. אחר שהייה קצרה תחת הקשת, הם פונים שמאלה דרך סמטת פורטלאת (Portalet) מרוצפת האבן, המחזירה אותם בחזרה לעבר הנהר. שם, מתחת לקשת בראשית הרחוב, הם עושים את תמונתם הראשונה בטיולם אל העבר.
רחוב פורטלאת מקיף את הנהר ונכנס שוב אל תוך העיירה. הזוג מתרגש מהנוף, שוכח את ההמון ושוקע אל תוך ימי ביניים. לרגע הם נזכרים ביפו או בירושלים הישנה המציפים רגשות ביתיים. לאחר טיפוס גבעה קטנה הם נתקלים בבניין עתיק בעל שלוש קומות, זוהי החצר המלכותית. הם בוחנים את המבנה מלמעלה עד למטה ולתדהמתם, מגלים מזוזה בצד ימינה של השער הראשי.
משפחת אסטרוק, אחת המשפחות המכובדות בקהילה אשר הגיעו לשיא הצלחתם במהלך המאה ה-14, נחשבו למשפחת מלווים ורפואים אשר צברה מוניטין ברחבי המחוז. המשפחה יצרה קשרים עם משפחות ידועות כמו קורנליה וקבליאר, שאף הם לוו סכומים גדולים של כסף. הזוג רם לא יודע זאת, אבל הבניין היה שייך למשפחת אסטרוק, אשר נאלצה למכור אותו לברנט קבליאר, היועץ המשפטי לממשלת המחוז.
כיום ניתן לבקר בשלוש קומות הבניין. בקומה התחתונה הוקמה תערוכה קטנה בה מוצגת מצבה משנת 1446 של צעירה יהודיה בשם רחל, בתו של רב בשם יוסף. הזוג משוטט בבניין מלווה בתחושת געגועים למשהו בלתי מוסבר. במאמץ ראוי לשבח, הם מטפסים לקומה העליונה, לאולם גותי גדול בו מוקרן סרט הסבר על ההיסטוריה של בסלו ומורשתה היהודית. מהופנטים אל המסך וצלילי לחניו של רמון וידאל היהודי, דן ונועה מאמצים בשמחה את מורשתם החדשה בבסלו, כאילו לעולם לא יעזבו עוד את המקום.