ה-31 ביולי, 1492 ידוע מבחינה היסטורית כיום המועד האחרון של צו גירוש יהודי ספרד. עם זאת, כיצד נראה יומם האחרון של היהודים בספרד? ומה היו האירועים שהובילו ליום הזה?
ב-6 ביוני 1391, המון של אנשים בראשותו של סגן הבישוף פראן מרטינז הדתי, תקף את האלג'מה של סביליה במסע הרג של מאות גברים, נשים וילדים ואילוצם של אלפי יהודים ומוסלמים להתנצר.
האם היו אירועים אלו אקט של אלימות ספונטנית? למרבה הצער לא. עוינות זו החלה שנים קודם לכן כאשמות כפירה על ידי אנשי דת נוצרים, ובאה לידי ביטוי במהלך המאה ה-12 בהתקפות בלתי מוסברות על יישובים יהודים. בשנת 1331, הרובע היהודי בג׳ירונה סבל סקילה אכזרית אשר הפכה את חייה היומיומיים של הקהילה לכל כך קשים, עד שהמלך פדרו הרביעי (1336-1386) נאלץ למסור באופן אישי צווים מחמירים המענישים בקנסות חמורים כל פגיעה בהמשך תפקודה של הקהילה היהודית; אך ללא הועיל.
שבועות אחדים בלבד לאחר המתקפות על האלג'מה בסביליה, הגיע גל השנאה לעיר ג׳ירונה. משפחות קרסקס, רובנס, אבינאיס, דסמאסטרס, רוואיאס וסאלטרס, אשר נהנו ממעמד נכבד וקשרים מצוינים עם השושלות הנוצריות הגדולות, נאלצו פתאום לענוד טלאים על בגדיהם ולחיות ב'גטאות' צפופים להחריד, כשהם צופים מבעד לוילאות בעצב, מביטים אל תוך העיר שפעם הייתה שלהם.
ב-10 לאוגוסט, 1391, יומו החגיגי של יריד סן לורנצו בג׳ירונה, תושבי העיר מנצלים את האווירה החגיגית לביצוע מתקפה על הרובע היהודי של העיר. יהיה זה אחד הימים העקובים מדם והעצובים ביותר עבור הקהילה היהודית בג׳ירונה. חסדאי קרסקס, דמות חשובה בקהילה ועד ראייה ישיר תיאר את האירועים:
"ההמון הזועם פנה לגבולות הרובע עם לפידים בוערים. הם שרפו את השערים, נכנסו, גנבו ושחטו … דם נמרך על משקוף ביתם של היהודים, אשר חלקם מצא מקלט בבתיהם של סוחרים נוצריים; אחרים נמלטו לעיירות קרובות; רבים אחרים התנצרו…"
ביום שלמחרת, כוהני העיר התכוננו לביצוע טבילות המוניות לשם התנצרות, וכך סוג חדש של אזרח נרשם בג׳ירונה: המומר.
יהודי ספרד עברו 101 שנים של התקפות וגזרות אשר הסתיימו במה שידוע כיום כ'תפוצות'. אלו שהמירו את דתם נשארו בערים המנוכרות שלהם כ-'חזירים' ('marranos').
באפריל 1492, הגיעה לג׳ירונה ההודאה הידועה לשמצה כצו גירוש היהודים, אשר ב-31 ליולי, 1492, תאריך המועד האחרון לגירוש, רק מספר קטן של יהודים נותר בעיר. מעט היהודים שנותרו מכרו את רכושם ובשקט אספו את חפציהם היקרים ביותר. מספרים שהם עזבו יחדיו בשעות הראשונות של הבוקר, כשהם מותירים מאחור את זהותם, אשר תמיד תישאר בג׳ירונה; חצי ריקה, כמו התיבות המלבניות הקבועות במשקופים של דלתות רבות בעיר.
פראן מרטינז, הידוע בתפקידו כסגן בישוף של אסיחה, היה איש דת ספרדי מהמאה ארבעה עשר ואחד ממטיפי האנטישמיות החשובים ביותר. חסידיו היו ידועים בכינוי "הורגי יהודים". הוא מת שנים לאחר מרד 1391 בסביליה בה הוכרז כקדוש.
