מסלול אגדתה של טוראנה

ביקור במגדל גירונלה חושף את הסיפור המצמרר של אישה בשם טוראנה אשר אגדתה עדיין מהדהדת ברובע היהודי של ג׳ירונה

חשוכה כלילה וברוגע החותם את קרבתה של סערה, עמדנו בפתחה של הסמטה המקורה והמשופעת בשם סן לורנצו, המובילה עמוק אל תוך הרובע היהודי העתיק. לפתע, יללה קודרת שברה את השקט והקפיאה את דמינו. מרגריטה, המארחת שלנו, לחשה לי: "זו רוח הרפאים של היהודיה הנודדת. רוחה מרחפת בסמטאות אלו עם ירידת החשכה". צללינו הספקניים הושלכו על קירות הסמטה תוך התקדמותנו במה שפעם היה הרחוב הראשי של הרובע. כשהתקרבנו לרחוב אלמאניס, מרגריטה סיפרה לנו על האגדה המרתקת של 'טוראנה'.

האגדה מתחילה בבוקר חם בחודש אוגוסט, 1391, כאשר 800 גברים, נשים וילדים יהודים נכלאים במגדל גירונלהעל ידי כוהנים ואזרחים נוצריים בעוון בגידה מוסרית. כיום, גדר דקיקה מפרידה בינינו לבין המרחב שבו קובצו מאות הכלואים במשך 17 שבועות. החלל דמוי מערה, רטוב וקודר, כאילו משמר את הכאב וצער של אלו שנלכדו בו ואולצו להמיר את דתם כתנאי לחילוץ מן השבי. 119 ימים ולילות, בנסיון לפשוט את זהותם הציפו אותם בדרשות נוצריות המבטיחות סליחה, חיים טובים יותר ושלום נצחי על ידי קבלת הנצרות.

בהיותנו עומדים במקום, קשה היה שלא לדמיין את הנסיבות בהן, 600 שנים אחורה, הפכה אישה לאגדה; אשת חיל חכמת התורה, ומכאן כינויה: טוראנה.

טוראנה נכלאה עם בעלה וביחד עם מאות יהודים אחרים. אגדתה מספרת כי לאחר ימים רבים של חוסר ודאות, בעלה הציע: "טוראנה, בואי נעשה את אשר מבקשים מאתנו ונשוב בחזרה לחיינו בג׳ירונה, הארץ של משפחותינו ואבות אבותינו. אהובתי, נחייה בשלום, כנוצרים…" טוראנה, מבלי להסתובב, הרימה מקל בידה וחרטה על האבן באותיות עבריות את מזמור תהילים 23:

איני זקוקה לדבר כי אדוני הוא רועי: אדוני הוא המאפשר לי לשכב בשדות מרעה של עשב והמוביל אותי למים שקטים לשחזור רוחי". הוא הבין שהיא לעולם לא תמיר את דתה ותעדיף למות כיהודיה מאשר לחיות כנוצריה. הוא, לעומתה, לא יהיה כל כך חזק.

כמה ימים מאוחר יותר כומר המיר אותו לנצרות. שמו כבר לא היה שלו וזהותו לא עוד זו של אבותיו. השער נפתח והוא שוחרר מן השבי כנוצרי. אך הוא חזר בכל לילה, מציץ דרך הסדקים, מתעקש, מנסה לשכנע אותה "טוראנה, אהובתי, תתנצרי ושובי לזרועותיי". אך נחישותה היתה חזקה מהקירות הרומיים עליהם היא חרטה את פרקי התהילים. לבסוף לילה אחד, לאחר שהבינה את שנחרץ בגורלה, נישלה חייל ישנוני מחרבו, ובאמירת שמע ישראל, נטלה את חייה.

כמה ימים לאחר מכן תמה תקופת השבי. אותם יהודים אשר נלחמו על אמונתם שוחררו מן המגדל והוחזרו לבתיהם. עם זאת, דבר לא חזר לקדמותו. זוהי תהיה תחילת הסוף של חיי היהודים בג׳ירונה. פגיעים וחסרי כבוד, בטחונם היה תחת איום תמידי. עינייהם תמיד פקוחות, ממתינים ליד אשר תשליך את האבן הראשונה. זה היה באותם הלילות של ירח חדש, שיללותיה של אישה החלו להישמע ברחובות הרובע. זעקותיה של אישה אשר לעולם לא נטשה את אמונותיה. זה היה הרגע בו נולדה אגדתה של טוראנה.

התרחקנו מהמגדל, מהסמטאות ומחשכתה של האגדה. מרגריטה אמרה כי במהלך פסטיבל הפרחים (Temps de Flors) הגדר נפתחת והתאים מקושטים בפרחים. אולי ניתן לפרש זאת כאירוניה על מעבר הזמן וזיכרונותיו, אך זהו בהחלט ביקור חובה למבקרי ג׳ירונה בחודש מאי.