בסגוביה השמש זורחת פעמיים: פעם אחת על האקוודוקט הרומי הענק, ופעם שנייה – בשקט, מאחורי החומות – על רחובות שבהם עדיין מהדהדת תפילה עתיקה.
החודרייה של סגוביה אינה מוזיאון. היא לב העיר הדרומי, סמטאות צרות שיורדות מהחומה אל עמק קלמורס, שמות כמו חודרייה וייחָה, אלמוסרה, פוארטה דל סול – ובראשן ביתו של אברהם סניור, האיש שניהל את הכסף של המלכים הקתוליים ולבסוף נאלץ להמיר דתו ושינה שמו לקורונל. הבית שלו עדיין עומד שם, דו-קומתי, עם חצר פנימית ואולם תפילה קטן בקומה העליונה – המקום שבו התפלל האיש החזק ביותר בקהילה היהודית של קסטיליה.
פעם היו כאן חמש בתי כנסת. הגדול מכולם, שנבנה בסוף המאה ה-13 או תחילת ה-14, נלקח ב-1410 והפך לכנסיית קורפוס כריסטי. עד היום אפשר לראות את שלוש הספינות, קשתות פרסה על עמודים מתומנים, קפיטלים מודחאריים שמזכירים את האור של ספרד היהודית. אש שרפה את הפנים ב-1899, אבל השלד נשאר – וכשנכנסים בשקט, מרגישים את האווירה של בית כנסת, גם אם הצלבים על הקירות מנסים לספר סיפור אחר.
בית הקברות פינאריייו – השקט הכי עמוק בספרד
דרומית לחומה, במורד עמק קלמורס, שוכן בית הקברות היהודי – נקרופוליס של קברים אנתרופומורפיים והיפוגיאום תת-קרקעיים. פתוח לקהל, עם מרכז מבקרים קטן (קסיטה בלנקה) שמסביר את טקסי הקבורה היהודיים הקסטיליאניים. מהתצפית רואים את כל העיר, את החומות ואת פוארטה דה סן אנדרס – השער שקישר פעם את החודרייה לעולם החיצון. כשיורד הערב והרוח עולה מהעמק, אפשר כמעט לשמוע את שמות המתים.
איך מטיילים היום
המסלול מתחיל במרכז הדידקטי של החודרייה (בביתו של אברהם סניור) – שם לומדים על חיי היום-יום, בית הספר, המקווה, הקצב הכשר והתנור. משם יורדים ברחובות הצרים אל כנסיית קורפוס כריסטי (בית הכנסת הגדול), ואז ממשיכים אל בית הקברות פינאריייו – שעה וחצי של הליכה קלילה, או סיור מודרך של שעתיים (מומלץ להזמין מראש ב-redjuderias.org).
בין 2005 ל-2009 שופצה כל החודרייה – חזיתות שוחזרו, שלטים הוצבו, והמקום הפך לאחד היפים והשלמים בספרד.
טעם של סגוביה ספרדית
אחרי ההליכה – חובה לשבת בטברנה ולטעום חזיר צלוי (cochinillo) או שעועית ענקית של חודקו (judías del Barco de Ávila), ולשתות יין ריברה דל דוארו. ואם אתם מחפשים משהו קרוב יותר לטעם הישן – בקשו את המתוקים של המנזר של נזירות קלריסות: עוגיות שקדים ודבש, מתכון שלא השתנה מאז ימי סניור.
סגוביה היא לא רק אקוודוקט וטירת אגדות. זו עיר שמאחורי החומות הזהובות מסתתר סיפור שלם של ספרד שלנו – ורק צריך לרדת קצת במורד, בשקט, כדי לשמוע אותו.
