'בנות שרה: נשים יהודיות מג׳ירונה של ימי הביניים' הינו ספרה של סילביה פלנאס אי מארסה המספר על חייהן של מספר נשים יוצאות דופן לאורך חמש מאות שנים של התיישבות יהודית בג׳ירונה
אצבעון מתכת הגן על אצבעותיה העדינות של שרה בעת שרקמה את תיבת הנדוניה. אילו שירים שרה תוך כדי שתפרה? אולי מזמור בעברית? או אולי שיר עם קטלוני? לצידה צלחת אגוזים וממתקים ששכניה הכינו כברכה על נישואיה. אני מדמיינת אותה מתהלכת בהתרגשות במורד הרחוב הראשי של הרובע היהודי (רחוב פורסה) כשהיא נושאת את שמלתה בריקוד לאור הירח, אל עבר המקווה.
מאות שנים חלפו והיום אצבעון המתכת מונח מול עיניי. הוא כבר לא יגשים את שימושו היום יומי, שכן הפך להיות פריט מוזיאוני נדיר. ככל שאני בוהה בקימוריו העדינים, אני תוהה על חייהן של נשים יהודיות כמוני בג׳ירונה של ימי הביניים. מנהלת מוזיאון ההיסטוריה היהודית בג׳ירונה ומחברת הספר 'בנות שרה: נשים יהודיות מג׳ירונה של ימי הביניים', סילביה פלנאס אי מארסה, יצאה במסע מחקרי ארוך כדי לשפוך אור על חייהן של נשות הקהילה המפורסמת בספרד. בספרה היא חושפת את ממצאי מחקרה דרך סיפורן של מספר גיבורות יהודיות בעיר ג׳ירונה לאורך תקופה של יותר מ-500 שנים, המתחיל עם רחל ומסמך מסחרי משנת 1047, עליו חתמה רחל בידה הנחושה, ועמו פותחת המחברת את ספרה.
אמנם נכון כי בין המאות 11-15 נשות הקהילה עוסקות בעיקר במשפחה, חינוך ילדים וניהול משק בית. אם זאת, חלקן היו סוחרות יוצאות דופן; כפי שהייתה בונאפילה ('Bonafilla'), אלמנה שירשה וניהלה כרמים נרחבים וגם שימשה כמלוות כספים. ישנן בנוסף עדויות על כמה וכמה נשים אשר הקדישו את זמנן לניהול עסקים ולשיתוף פעולה בעסקי המשפחה; עובדות המפריכות את הדעות השכיחות על תפקידן הגנרי של נשות הקהילות היהודיות.
בין הדמויות שחקרה סילביה פלנאס אי מארסה בולט סיפורה המרתק של אסתר, אישה אמיצה שהעיזה להתגרש בימי ביניים, על ידי חוכמת הטעיית בעלה למתן הגט. ישנם גם סיפורים כואבים בעלי עומס רגשי ופסיכולוגי, שהם סיפורן של הנשים אשר נאלצו להמר את דתן, ולקבור תחת מסיכה נוצרית מנוכרת את שמחות המסורת לפיהן חונכו על ידי אמהותיהן וסבותיהן. כיצד אפשר למחוק מאות שנים של מורשת במספר טבילות במים קדושים? כיצד שוכחים אמונות בין לילה? אי אפשר. נשים אלו המשיכו לחיות כיהודיות בסודיות כואבת. הן המחברות של הפרקים האחרונים והכואבים ביותר בחייהן של יהודי ג׳ירונה.