טוי, היושבת על גדות נהר מניו בגבול ספרד–פורטוגל, מתגלה בשקט של רחובות ימי־ביניימיים ובצלליתה המרשימה של הקתדרלה. העיר הגליסיאנית הזו, המשמשת כמעבר טבעי בין שתי המדינות, טומנת פרק היסטורי מרומז אך עמוק: הרובע היהודי שלה. כיום, כחלק מרשת המורשת היהודית, מזמינה טוי את המבקר הישראלי לשוב ולגלות מורשת שעיצבה את נופה העירוני ואת זהותה התרבותית.
נוכחות יהודית בטוי מתועדת כבר בימי הביניים, כאשר סוחרים ואומנים התיישבו סמוך לחומות הדרומיות. מסמכים מן המאה ה־15 מתארים משפחות שנטלו חלק בחיי הקהילה ואף מימנו עבודות בקתדרלה — שם, עד היום, מצויה מנורה חקוקה באבן בקלויסטר הגותי. סימן מינורי אך רב־משמעות זה מעיד על מאות שנים של דו־קיום ויצירה משותפת, שזורים בסיפורו של הדרך הפורטוגזית של קמייו דה סנטיאגו.
הקהילה היהודית בטוי לא הייתה שולית כלל. היא מילאה תפקיד חשוב בכלכלה המקומית, במיוחד בענפי הצורפות והמסחר הבין־גבולי. שמות כמו אבראן וג’אקֹוֹ מופיעים במסמכים כאומנים שייצרו פריטי פולחן עבור הקתדרלה עצמה — עדות למידת השילוב בין יהודים לנוצרים, שילוב שהתערער בעתות של מתח אך הותיר חותם חומרי ותרבותי הממשיך להשפיע על מורשת גליסיה.
טיול ברובע העתיק חושף רחובות כמו אורדונייז ופורטה דה פיה, שם עמדה בעבר בית הכנסת ושם נזכר במקורות גם מקווה טהרה. סמוך לכך ניצבת “בית סלומון”, השריד לארכיטקטורה הביתית של סוחר יהודי אמיד — חצרו וממדיו מזכירים עולם שנעלם. מחוץ לחומות, בית העלמין פינריו שומר קברים אנתרופומורפיים ומערות קבורה קדומות, המתועדות כיום במרכז ההסבר “קסיטה בלנקה”.
גירוש 1492 והאינקוויזיציה שבאה בעקבותיו שינו את חיי העיר מן היסוד. במוזיאון הדיוקסיה נשמרים סאמבניטוס — בגדי קלון שנכפו על אנוסים — פריטים נדירים באירופה המספרים את סיפורם של אלה שנאלצו לאמץ זהות אחרת תחת פיקוח מתמשך. מסמכי הארכיון משלימים תמונה מורכבת של תקופה שבה אמונה, מוצא והישרדות התנגשו זה בזה.
מסלול של זיכרון
כיום טוי הופכת את הזיכרון לחוויה. “המסלול היהודי”, המסומן ומלווה בפאנלים ו־QR, מתחיל בכיכר האינמאקולדה ונמשך בסמטאות שבהן התקיים בעבר חיי הקהילה. סיורים מודרכים ואירועים ביום התרבות היהודית האירופי מחיים את הסיפורים, והופכים את העיר לכיתת לימוד פתוחה. בין 2005 ל־2009 שוחזרה טוי ושבה למתווה המקורי של הרובע היהודי, כך שהמבקר יכול לשוטט בין מרחבים ששימרו את רוח ימי הביניים.
מורשת יהודית חוצת־גבול
טוי אינה רק זיכרון מקומי — היא שער למורשת משותפת של צפון חצי־האי האיברי. מיקומה בגבול היה קריטי לתנועתן של משפחות יהודיות רבות שברחו לפורטוגל לאחר הגירוש. ערים כוולנסה, פורטו וליסבון קלטו קהילות שהמשיכו לשמר מסורת יהודית חיה, והיום מציעות מסלולי מורשת משלימים למטייל.
עבור המבקר הישראלי, המסלול הזה הוא הזדמנות נדירה: לבקר בטוי, לחצות את הגשר הבין־לאומי ולהמשיך למסע במורשת יהודית הנפרשת מגליסיה ועד אלנטזו, דרך קסטיליה ואנדלוסיה — חוט של זיכרון המחבר נופים, שפות וטעמים.
מלבד המסלול היהודי, טוי מציעה נקודות עניין נוספות: הקתדרלה והקלויסטר מספרים את סיפור המפגש בין תרבויות, הפארק הטבעי מונטה אלויה חושף תצפיות מרהיבות על הגבול, והמטבח המקומי משלב מסורת גליסיאנית עם ניחוחות ספרדיים־יהודיים המתעוררים מחדש באירועי אוכל ייחודיים.
ביקור בטוי אינו רק מסע בין אבנים וזיכרון — זו הזמנה להרגיש את פעימת ליבה של עיר גבול המוקירה את שורשיה הספרדיים־יהודיים וממשיכה להביט קדימה. בכל רחוב, בכל סמל חקוק, העבר מדבר — והמבקר מקשיב.
